מהי מחלת האוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס פירושה "עצם מחוררת". כלומר עצם המאבדת חלק מהתשתית שלה ( ע'י אבדן סידן) והופכת עקב כך למדוללת ביותר. בעצם כזו נוצרים חללים מרובים הפוגעים ביכולת העצם לשאת את משקל הגוף. כתוצאה מכך העצם קורסת ונוצרים שברים. השברים האופיניים לעצם אוסטאופורוטית הינם שברים בעצמות הנושאות משקל, כלומר חוליות עמוד השדרה וצוואר עצם הירך. שברים אלה מתרחשים בדר"כ בעשור השביעי והשמיני לחיים.

מחלת האוסטאופורוזיס הנפוצה מאוד בגילאי 50 ומעלה ומתחילה להתפתח עוד לפני שחשים בתסמיני המחלה ולכן נהוג לכנותה "המחלה השקטה".

השלב הראשוני של המחלה המלווה בדלדול עצם לא חמור, נקרא אוסטיאופניה, והינו קריטי לטיפול במחלה ולמניעת התפתחותה לשלב האוסטאופורוזיס המאופיין בירידה משמעותית בצפיפות העצם ופגיעה במבנה הפנימי שלה. בשלב בו מבנה העצם פגוע, היא נחלשת ואז עולה הסיכון לשברים, כאבי גב ואיבוד גובה.

בגוף האדם הבוגר מתרחש בדר"כ תהליך של התחדשות העצם המכונה גם שיחלוף. תהליך שיחלוף השלד מורכב משני תהליכים מנוגדים: התאים האוסטיאוקלסטיים הגורמים להתפוררות עצם ישנה ולסילוקה, ובמקביל התאים האוסטיאובלסטיים, האחראים על בניית עצם חדשה במקום זו שסולקה. אצל החולה באוסטאופורוזיס, התאים מפוררי העצם פועלים הרבה יותר מהר וחזק מהתאים בוני העצם וכך נוצר איבוד עצם.

למה גורמת מחלת האוסטאופורוזיס בגופנו?

לשברים האוסטאופורוטיים ישנה השפעה מרחיקת לכת על איכות החיים. קריסת חוליות עמוד השדרה גורמת לירידה בגובה ( ואכן מרבית הנשים "מתכווצות" עם הגיל). כתוצאה מכך קשת הצלעות יורדת – לפעמים עד כדי השענות על עצמות האגן. חלל הבטן נעשה צר מדי מלהחיל את המעי ולכן המעיים נדחפים קדימה ויוצרים בטן תפוחה. שינוי מיקום המעי גורר עצירות כרונית, שגם היא מסימני הגיל. בנוסף הלחץ התוך בטני מונע תנודות תקינות של הסרעפת ואז אין אוורור תקין של בסיסי הראות. ההשלכות לכך הם הסיבוכים הנגרמים ממחלת ראות עונתיות כגון שפעות החורף שהופכות עקב כך להרבה יותר בעייתיות בגיל המבוגר.

הטיפול כיום בשברי צוואר הירך הוא החלפת פרק הירך. הניתוח אמנם מוצלח אך השלכותיו חמורות. 1 מכל 5 נשים השוברות את צוואר הירך תמות תוך 3-4 חודשים מסיבוכים מידיים של השבר ( בעיקר עקב תסחיפי שומן). עוד 2 מכל 5 נשים תשארנה עם נכות ומוגבלות לשארית חייהן. נשים אלו זקוקות להליכונים וסיוע בפעולות יומיומיות פשוטות כגון קימה מהמיטה והתלבשות. רק 2 מ- 5 נשים חוזרות לתפקד באופן עצמאי. היתר הופכות לנטל על המשפחה ועל מערכת הבריאות-רווחה.

מי נמצא בסיכון ללקות באוסטאופורוזיס?

בארה"ב לבדה כ- 22 מיליוני נשים בגילאי 50 ומעלה סובלות מאוסטיאופניה ו- 8 מיליון סובלות מאוסטאופורוזיס ולהן סיכון מוגבר לשברים בעצמות. על פי הסטטיסטיקה אחת מכל 3 נשים ואחד מכל 8 גברים מעל גיל 50 יסבלו משברים בעצמות בעקבות המחלה, במידה ולא תטופל בזמן.

תהליך האוסטאופורוזיס מתחיל אמנם בגיל 38-40, אך תופס תאוצה ניכרת מיד לאחר הפסקת המחזור החודשי אצל נשים. הפסקת המחזור פירושה הפסקת יצירת ההורמון אסטרוגן מהשחלות. הורמון זה מאזן בין תהליך ההרס והעיכול של העצם הנמשך כל החיים, ובין תהליך הבניה המחודשת של העצם בכדי להתאים אותה לצורכי משקל הגוף. ולכן, הפסקת יצירת האסטרוגן מפרה את האיזון הנ'ל ואז גובר תהליך ההרס על תהליך יצרת העצם החדשה ולכן העצם מתפוררת. כמו כן, בכדי לבנות עצם זקוק הגוף לסידן ולויטמין D. יצירת ויטמין D בעור פוחתת עם השנים. וכך נוצר מצב שנשים מגיעות בשלב מוקדם יחסית של חייהן למצב של התפוררות העצם ולשברים האמורים. השחלות ממשיכות לייצר הורמונים זכריים גם לאחר המנופאוזה ובכך תורמות להפחתת תופעת האוסטאופורוזיס. נמצא שנשים שעברו כריתת שחלות ( בזמן כריתת רחם למשל) חשופות יותר לתהליך זה.

גם בגברים מתחולל תהליך של אוסטאופורוזיס. אולם, בהבדל מהנשים, אין מועד מודגש של האצת התהליך בגברים. כמו כן לגברים מסת עצם הגבוהה כדי 20% מזו של הנשים עקב ההורמונים הזכריים. יחס שברים אוסטאופורוטיים בין גברים לנשים הוא 10:1.

כיצד תדע/י האם את/ה בקבוצת סיכון ללקות באוסטאופורוזיס?

1. חשוב לערוך בדיקת צפיפות עצם מגיל 50 ומעלה. אם הנך נמנה עם קבוצת האוכלוסייה של גיל 50 + קיים סיכוי גבוה יותר להתפתחות אוסטאופורוזיס: כל אישה 3 וכל גבר 8 מעל גיל 50 , יחלו במחלה.
2. במידה והמחזור החודשי פסק לפני גיל 45 , שכן הירידה ברמת הורמון האסטרוגן לאחר הפסקת המחזור החודשי, מעלה את הסיכוי לאוסטאופורוזיס.
3. במידה והנכם מעשנים.
4. במידה ומבנה גופכם רזה.
5. במידה ותזונתכם דלה בסידן.
6. במידה והנכם נמנעים מפעילות גופנית

כיצד ניתן למנוע את המחלה?

בשנים האחרונות התחילו הרופאים וגורמי הרפואה העוסקים במחלה זו להבין שהפתרון לא נמצא בשכלול טכניקות ניתוחיות, אלא ביכולת למנוע כליל את המחלה.

* באמצעות ההסברה. חשוב להבהיר כבר לילדות בגיל ההתבגרות חשיבות הסידן, חשיבות תזונה נכונה וחשיבות סדירות המחזורים. הגרעין לאוסטאופורוזיס נובט כבר בגילאים אלה.
* פעילות גופנית לבניית עצם ( כגון הליכה אבל לא שחיה בה אין לחץ על העצמות), ולקיחת 1,200 מק"ג סידן ליום, ביחד עם ויטמין D יכולים למנוע ולעכב חלק נכבד מהתהליך של בריחת הסידן מהעצמות.

טיפולים תרופתיים למחלה

תרופות המונעות דלדול עצם:

* טיפול הורמונלי חלופי מיד עם הפסקת המחזור יעילה לא רק למניעת תסמיני גיל המעבר אלא גם הוכחה כיעילה ביותר למנוע דלדול העצם, למנוע שברים ואפילו לשפר את העצם. הפחד שנוצר בנשים מהשימוש בהורמונים עקב החשש מסרטני שד הוכח כיום כלא מוצדק בנשים מתחת לגיל 60.
* ליביאל- תרופה ממנה הגוף מייצר הורמונים חלופיים ( אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון) נמצאה גם היא יעילה לטיפול באוסטאופורוזיס.
* ביספוספונטים- קבוצת תרופות מתקדמות ויעילות הניתנות הן בשלב האוסטיאופניה והן בשלב האוסטאופורוזיס, היכולות להפחית באופן משמעותי את הסיכון לשברים חדשים. לדוגמא- אקטונל ופוסאלאן קיימים במינון שבועי וניתנים למניעה וטיפול באוסטאופורוזיס. שתי התרופות הוכחו כיעילות בהורדת סיכון לשברים בעמוד שדרה ובצוואר הירך וזמינות בביטוחים משלימים של כל קופות החולים. אקטונל מתאפיין ביעילותו המהירה – מוריד את הסיכון לשברים כבר תוך שישה חודשים וכמו כן הוכח שיעילותו במניעת אוסטאופורוזיס והורדת סיכון לשברים נמשיכת לפחות לתקופה של 7 שנים . יתרונו החשוב של אקטונל בהשוואה לביספופונטים האחרים הוא בכך שמתאפיין במינימום של תופעות לוואי במע' העיכול ונבדק על קבוצות חולים עם נטייה לבעיות במע' העיכול כתוצאה ממחלות או נטילת תרופות נלוות.
* אוויסטה- מקבוצת ה- SERM מועיל ספציפי לאוסטאופורוזיס של ע'ש ופחות לצוואר הירך אך עם יתרונות אחרים כגון הפחתת התקפי לב וכנראה גם הפחתת סרטן שד. לא ניתן לתת תכשיר זה לנשים שעדיין סובלות מגלי חום שכן הוא מחמיר אותם.

תרופה הבונה עצם:

* פורטאו – PTH ניתן בזריקות תת עוריות במינון יומי, יעיל בטיפול בדרגה מתקדמת של אוסטאופורוזיס.

לסיכום

אוסטאופורוזיס הינה מחלה שקטה , איטית אך הרסנית לבריאות ולאיכות החיים בגיל המבוגר. יש לחנך מילדות לאכול מאכלים עתירי סידן וכן לבצע פעילות גופנית סדירה. יש להפחית גורמי סיכון כגון עישון וצריכת קפה מוגברת. עם הפסקת המחזור יש לבצע בדיקה לזיהוי צפיפות העצם ולהתאים את הטיפול המתאים לכל אחת, תוך מעקב רצוף. הטיפול ארוך שנים אך מוצדק מאד ומשפר את איכות החיים בגיל המבוגר.